מיִם, אש ותִמרוֹת עשן – פּארק ילוֹסטוֹן
מאת: בר בראון ("דוב חום")
צילום: משה אגמי
גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)
כּבר כּמה ימים שקשֶׁה לי להֵירדם בּלילה בּגלל הרעשים, היללוֹת והשריקוֹת. בּלֵילוֹת, כּך סיפּר לי "רוּחוֹת האש", שוֹמעים את הרוּחוֹת של האבוֹת הקדוּמים שלנוּ, כּשֶׁהם משׂוֹחחים עִם כּוֹחוֹת הטבע האחרים; לִפעמים רוּחוֹת הטבע מעט כּוֹעסים, ואז הטבע פּוֹלט קיטוֹר של אדים רוֹתחים; לִפעמים סתם חם להם, ואז הם פּוֹלטים מעט אדים. כּשֶׁהם עוֹשִׂים אמבּטיה, בּרֵיכוֹת המיִם הוֹפכוֹת לִברֵיכוֹת בּוֹץ שגוֹעש וּמבעבּע, והריח... ממש קשֶׁה לִנשוֹם.
וּכשקשֶׁה לי להֵירדם, אני נוֹהג לקוּם וּלהִסתוֹבב בּחוּץ. לֹא, אֵין לכם מה לִדאוֹג, שום מכוֹנית לֹא תִדרוֹס אוֹתי, וגם אף אחד לֹא יִתקוֹף אוֹתי פּתאוֹם בּלילה, כּי אני גר בּשמוּרת האינדיאנים "נהר הרוּח", שֶׁהיא שמוּרת האינדיאנים הגדוֹלה בּיוֹתר בּאמריקה, והיא נמצאת בּפארק הלאוּמי ילוֹסטוֹן שבּארצוֹת הבּרית.
נכוֹן, כּל השמוֹת האלֶה מבלבלים, אבל אחרֵי שאני אסבּיר לכם את מה ש"רוּחוֹת האש" הִסבּיר לי – אני מבטיח לכם שתבינוּ. אתם כּבר ודאי יוֹדעים שלכדוּר הארץ יש קליפּה שעליה אנחנוּ חיים. עוֹבי הקליפּה הזֹאת, הנקראת קרוּם כּדור הארץ, הוּא 50 קילוֹמטרים בּממוּצע (אבּא שלי אוֹמר שזֶה כּמוֹ המרחק שבּין תל אביב לחדרה). מִתחתיה – הכּוֹל רוֹתח. הסלעים שם מותכים בּעשָׂרוֹת אלפֵי מעלוֹת חום, והלבה גוֹעשת. החום שמִתחת לקרוּם מחמם גם את הסלעים שמעליו. כּכל שֶׁהקרוּם דק יותר (כּמוּבן שבּעמקים הקרוּם דק יותר מאשר בּהרים, והוּא הכי דק בּקרקעית האוֹקיינוֹסים, שם עוביו הוּא בּסך הכּוֹל בּין חמישה ל-15 קילוֹמטרים) כּך האֵזוֹר החם קרוֹב יותר לִפנֵי השטח. בילוסטון, קרוּם כּדור הארץ דק יותר. וּמאחר שבּאֵזוֹר יוֹרדים הרבּה גשמים בּחוֹרף, המיִם חוֹדרים אל תוֹך הקרקע דרך סדקים. כּשֶׁהמיִם מגיעים לאזוֹר החם, שם הסלע ספוג יותר ויש בּוֹ הרבּה כיסי אוִויר קטנים, המיִם מתחממים הרבּה מעבר לִנקוּדת הרתיחה שלהם (מיִם רוֹתחים ב-100 מעלוֹת, ואילוּ בּעוֹמק האדמה מגיע החום שלהם ליוֹתר מ-200 מעלוֹת). בּדרך כּלל, כּשמיִם רוֹתחים הם הוֹפכים לאדים (כּמוֹ בּקוּמקוּם שלכם); אבל כּאשר הם בּלחץ גבוֹה, סגוּרים בּתוֹך כיסי אוִויר – הם מגיעים לטמפרטורות גבוֹהוֹת פּי כּמה. מדֵי פּעם הם מצליחים להִשתחרר ולעלות מעלה בּמעלה הסדקים, ואז כּשֶׁהם מגיעים לִפנֵי השטח הם מִתפּרצים בּכוֹח רב מאוֹד, וכמוּיוֹת גדוֹלוֹת של מיִם רוֹתחים פּוֹרצוֹת כּמִזרקה כּלפּי מעלה. זֶהוּ הגֵייזר. הדבר המעניֵין הוּא, שאצל חלק גדוֹל מהגייזרים ההִתפּרצוּיוֹת קוֹרוֹת בּפִרקֵי זמן קבוּעים, ויש כּאלֶה שמדייקים ממש בּדקוֹת.
לִפעמים מגיעות רק כּמוּיוֹת קטנוֹת של מיִם רוֹתחים לִפנֵי השטח, ואז הם לֹא ממש מִתפּרצים כּמוֹ הגיֵיזר אלא יוֹצאים כּמוֹ עשן, וּמפני שזוֹ לֹא ממש הִתפּרצוּת היא נִמשכת לאוֹרך זמן וזֶה נִראֶה כּאילוּ עשן יוֹצא מֵהאדמה. תוֹפעה כזאת נקראת פורומל. יש מקוֹמוֹת שבּהם כּמוּיוֹת המיִם גדוֹלוֹת יותר, וּכשֶׁהם מגיעים לִפנֵי השטח הם כּבר לֹא ממש רוֹתחים, ואז אנחנוּ רוֹאים נביעה ונוֹצרת בּרֵיכה של מיִם חמים.
תופעה מעניינת נוספת היא בּריכוֹת הבּוֹץ; אלֶה הן בּרכוֹת שבהן בדרכם החוצה, התיכו הגזים החמים המעורבים במים את הסלעים, והוֹציאוּ אוֹתם מֵהקרקע החוֹצה כּבוֹץ, ואז הבּרֵיכה נִראית כּמוֹ דייסה שכּל הזמן רוֹתחת. יש גם בּרֵיכוֹת גפרית, שאוֹתן מריחים מִקילוֹמטרים, והן נוצרות כּאשר עם המים החמים נִפלטת גם גוֹפרית מִבּטן האדמה.
אגב, אבּא שלי אוֹמר שבּריכות גפרית יש גם בּארץ, בּחמת גדר, וּבערבה, בּדרך לאילת, וגם בּאֵזוֹר ים המלח.
כּל התוֹפעוֹת האלֶה ש"רוּחוֹת האש" סיפּר לי עלֵיהן נקראוֹת תוֹפעוֹת גאוֹ (שפּירוּשוֹ ארץ) תרמיות (שפּירוּשוֹ – שקשוּרוֹת לחום).
אגב, אבּא שלי אוֹמר שבּריכות גפרית יש גם בּארץ, בּחמת גדר, וּבערבה, בּדרך לאילת, וגם בּאֵזוֹר ים המלח.
כּל התוֹפעוֹת האלֶה ש"רוּחוֹת האש" סיפּר לי עלֵיהן נקראוֹת תוֹפעוֹת גאוֹ (שפּירוּשוֹ ארץ) תרמיות (שפּירוּשוֹ – שקשוּרוֹת לחום).
זֶה היה ההסבּר של "רוּחוֹת האש" לתוֹפעוֹת הטבע של פארק ילוֹסטוֹן. כּשֶׁהוּא סיֵים, הוּא הִבּיט בּי קצת חוֹלם, וּשאל: "עכשיו אתה רוֹצֶה לִשמוֹע את ההסבּר של מִלחמוֹת הרוּחוֹת?"
כּמוּבן שרציתי, גם כּי הרֵי פּרט לכך שאני יִשְׂראלי יש בּי בּכל זֹאת דם אינדיאני, ורציתי לִלמוֹד על המוֹרשת והמסוֹרת של השבט.
"אנחנוּ האינדיאנים מאמינים" הִתחיל "רוּחוֹת האש" את ההסבּר שלוֹ, "שבּנֵי האדם לֹא שוֹלטים בּטבע; אנחנוּ לֹא הבּעלים של הקרקע אלא אוֹרחים שלה, כּמוֹ כּל בּעלֵי החיים והצמחים. לכן אנחנוּ לֹא הוֹרגים את הבפאלו אלא רק כּדֵי לאכול אוֹתוֹ, וגם אז אנחנוּ קוֹדם לכן מבקשים מִמנוּ סליחה. אנחנוּ מאמינים שכּמוֹ שלִבני האדם יש נשמה, וּכמוֹ שלבעלי החיים יש נשמה, כּך גם לאש, למיִם, לצמחים ואפילוּ לרוּחוֹת, והטבע לֹא ממש מאוּשר מִמה שבּנֵי האדם עשׂוּ כּשֶׁהם הרגוּ את כּל מיליוני הבפאלו סתם כּדֵי להרוֹג; שֶׁהם הרגוּ את האינדיאנים סתם כּדֵי להרוג, שֶׁהם כּוֹרתים עצים, שׂוֹרפים וּמִשתמשים בּטבע כּאילוּ הם אדוֹנֵי העוֹלם.
אז כּל זמן שבּנֵי האדם חיים – הטבע מנסֶה להראוֹת להם את כּעסו בּכל מינֵי צוּרוֹת; הוּא מעלֵה הוריקנים וסוּפוֹת אחרוֹת והוֹרס וּמציף ערים שלמוֹת, הוּא יוצר רעידוֹת אדמה, לִפעמים הוּא מסרב להוֹריד גשמים בּמשך שנים, הוּא מִתפּרץ בּצוּרת הרֵי געש, וּמאיֵים בּאמצעוּת סילוני מיִם רוֹתחים שֶׁהוּא מעלֵה לאוִויר בּכל פּעם. וּכשבּנֵי האדם מתים – אז יש להם ויכּוּחים וּמִלחמוֹת עִם רוּחוֹת הטבע, ואלֶה הם הקוֹלוֹת הרועמים שאתה שוֹמע, בּעיקר בּלֵילוֹת".
"אז למה אתה יוֹשב בּלֵילוֹת וּמקשיב להם?" שאלתי אוֹתוֹ "לֹא יותר בּריא להִסתתר בּביִת בּזמן שֶׁמתנהל ויכוח בין הרוּחוֹת?"
"ודאי שיוֹתר בּטוּח" הוּא אמר, "אבל אל תִשכּח שֶׁאני כּבר לֹא צעיר, ושבעוד שנה אוֹ שנתיים אצטרך להִצטרף לוויכּוּחים האלֶה, אז אני יוֹשב וּמקשיב, וּמנסֶה להבין מי נגד מי, וּבדיוּק על מה הם כּוֹעסים, כדי שכשאגיע – אֶהיֶה מוּכן".
כּמוּבן שרציתי, גם כּי הרֵי פּרט לכך שאני יִשְׂראלי יש בּי בּכל זֹאת דם אינדיאני, ורציתי לִלמוֹד על המוֹרשת והמסוֹרת של השבט.
"אנחנוּ האינדיאנים מאמינים" הִתחיל "רוּחוֹת האש" את ההסבּר שלוֹ, "שבּנֵי האדם לֹא שוֹלטים בּטבע; אנחנוּ לֹא הבּעלים של הקרקע אלא אוֹרחים שלה, כּמוֹ כּל בּעלֵי החיים והצמחים. לכן אנחנוּ לֹא הוֹרגים את הבפאלו אלא רק כּדֵי לאכול אוֹתוֹ, וגם אז אנחנוּ קוֹדם לכן מבקשים מִמנוּ סליחה. אנחנוּ מאמינים שכּמוֹ שלִבני האדם יש נשמה, וּכמוֹ שלבעלי החיים יש נשמה, כּך גם לאש, למיִם, לצמחים ואפילוּ לרוּחוֹת, והטבע לֹא ממש מאוּשר מִמה שבּנֵי האדם עשׂוּ כּשֶׁהם הרגוּ את כּל מיליוני הבפאלו סתם כּדֵי להרוֹג; שֶׁהם הרגוּ את האינדיאנים סתם כּדֵי להרוג, שֶׁהם כּוֹרתים עצים, שׂוֹרפים וּמִשתמשים בּטבע כּאילוּ הם אדוֹנֵי העוֹלם.
אז כּל זמן שבּנֵי האדם חיים – הטבע מנסֶה להראוֹת להם את כּעסו בּכל מינֵי צוּרוֹת; הוּא מעלֵה הוריקנים וסוּפוֹת אחרוֹת והוֹרס וּמציף ערים שלמוֹת, הוּא יוצר רעידוֹת אדמה, לִפעמים הוּא מסרב להוֹריד גשמים בּמשך שנים, הוּא מִתפּרץ בּצוּרת הרֵי געש, וּמאיֵים בּאמצעוּת סילוני מיִם רוֹתחים שֶׁהוּא מעלֵה לאוִויר בּכל פּעם. וּכשבּנֵי האדם מתים – אז יש להם ויכּוּחים וּמִלחמוֹת עִם רוּחוֹת הטבע, ואלֶה הם הקוֹלוֹת הרועמים שאתה שוֹמע, בּעיקר בּלֵילוֹת".
"אז למה אתה יוֹשב בּלֵילוֹת וּמקשיב להם?" שאלתי אוֹתוֹ "לֹא יותר בּריא להִסתתר בּביִת בּזמן שֶׁמתנהל ויכוח בין הרוּחוֹת?"
"ודאי שיוֹתר בּטוּח" הוּא אמר, "אבל אל תִשכּח שֶׁאני כּבר לֹא צעיר, ושבעוד שנה אוֹ שנתיים אצטרך להִצטרף לוויכּוּחים האלֶה, אז אני יוֹשב וּמקשיב, וּמנסֶה להבין מי נגד מי, וּבדיוּק על מה הם כּוֹעסים, כדי שכשאגיע – אֶהיֶה מוּכן".
היה לי קצת מוּזר לִשמוֹע מִצד אחד את ההסבּרים המדעיים על התוֹפעוֹת הגאותרמיות, וּמִצד שני לִשמוֹע הסבּרים על מִלחמוֹת בּין רוּחוֹת.
אבל אחר כּך נִזכּרתי שבּעצם, כּל בני האדם שמאמינים בּאלוֹהים - מאמינים גם הם בּדבר שהם לֹא רוֹאים, בּרוּחוֹת, בּכוֹחוֹת אלוהיים, וכוּלם משוּכנעים שֶׁהאלוֹהים שלהם הוּא האמיתי והחזק מִכּוּלם.
זֶהוּ, זֶה הסיפּוּר שלי, בּר, הילד היִשְׂראלי שֶׁהוּא בּעצם אינדיאני, שחי בּשמוּרת אינדיאנים עִם הוֹרים ישראלים, וּמרגיש בּן לעם שלֹא ממש נִפגשתי אתוֹ, וּבן לארץ שמעוֹלם לֹא הייתי בּה, וחבר שלכם, ילדי טבע הדברים. מה שמקשר בּינֵינוּ בּינתיים הוּא עיתון "ילדֵי טבע הדברים", שאני מנוּי עליו מאז שלמדתי לִקרוֹא, כּשֶׁהייתי בּן חמש.
אבל אחר כּך נִזכּרתי שבּעצם, כּל בני האדם שמאמינים בּאלוֹהים - מאמינים גם הם בּדבר שהם לֹא רוֹאים, בּרוּחוֹת, בּכוֹחוֹת אלוהיים, וכוּלם משוּכנעים שֶׁהאלוֹהים שלהם הוּא האמיתי והחזק מִכּוּלם.
זֶהוּ, זֶה הסיפּוּר שלי, בּר, הילד היִשְׂראלי שֶׁהוּא בּעצם אינדיאני, שחי בּשמוּרת אינדיאנים עִם הוֹרים ישראלים, וּמרגיש בּן לעם שלֹא ממש נִפגשתי אתוֹ, וּבן לארץ שמעוֹלם לֹא הייתי בּה, וחבר שלכם, ילדי טבע הדברים. מה שמקשר בּינֵינוּ בּינתיים הוּא עיתון "ילדֵי טבע הדברים", שאני מנוּי עליו מאז שלמדתי לִקרוֹא, כּשֶׁהייתי בּן חמש.
